הפשיטות הגרמניות על נאורו
 | ||||||||||||||
| הנזק שנגרם למסועי הטעינה לאחר הפשיטות הגרמניות | ||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||
| תאריכים | 6 בדצמבר 1940 – 27 בדצמבר 1940 (22 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | נאורו | |||||||||||||
| קואורדינטות |
0°32′04″S 166°54′44″E / 0.534396°S 166.912258°E | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||
| ||||||||||||||
|
(למפת נאורו רגילה) | ||||||||||||||
הפשיטות הגרמניות על נאורו היו שתי התקפות של סיירות גרמניות על האי נאורו שבאוקיינוס השקט בחודש דצמבר 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה. התקפות אלה הביאו לטביעתן של חמש אוניות סוחר של בעלות הברית והסבו נזק רב למתקני העמסת הזרחה שעל האי. התקפות אלה היו הפעולה היעילה ביותר של הגרמנים במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, והן פגעו באספקת הזרחה לאוסטרליה ולניו זילנד. בעקבות הפשיטות נשלחו לאזור כלי שיט של בעלות הברית על מנת להגן על האי ועל נתיבי השיט בדרום האוקיינוס השקט.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האי נאורו והאי הסמוך לו אושן היו מקורות זרחה חשובים לתעשיות הדשנים של אוסטרליה ושל ניו זילנד, שמילאו תפקיד מרכזי בתעשיות החקלאיות של המדינות. את כריית וייצוא הזרחה ניהלה החברה האוסטרלית "ועדת הזרחה הבריטית" (British Phosphate Commission).
מכיוון שבאיים אין מעגנים, טעינת האוניות נעשתה על ידי עגינתן במים עמוקים, והעברת הזרחה אליהן באמצעות זיזים. על אף חשיבותם לכלכלות אוסטרליה וניו זילנד, ניתנה לנאורו ואושן עדיפות נמוכה בהקצאת משאבים צבאיים שעמדו לרשות בעלות הברית להגנת אוסטרליה, והאיים נותרו ללא הגנה עד דצמבר 1940. עם זאת, על מנת להפחית את השפעת התקפות עתידיות על האיים, נבנו באוסטרליה מצבורי זרחה אסטרטגיים.
לקראת סוף חודש אוקטובר 1940 החלו סיירות העזר (ספינות מלחמה שהתחזו לאוניות סוחר ותקפו אוניות סוחר של האויב) הגרמניות "אוריון" ו"קומט" וספינת האספקה שלהן "קולמרלנד" לפעול בחוף המזרחי של ניו זילנד והטביעו שני כלי שיט לקראת סוף נובמבר. לאחר תקיפות אלה הפליגו האוניות לאיי קרמדק שמצפון לניו זילנד, שם עברו האסירים שנאספו לאוניית האספקה ב-29 בנובמבר. שלוש האוניות המשיכו אז בהפלגתן לנאורו, שם תכננו לתקוף את מתקני הזרחה ואת האוניות שידעו שעוגנות בסביבות האי דרך קבע, על פי מידע מודיעיני שהיה בידם.[1]
הפשיטות על נאורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השייטת הגרמנית נתקלה באונייה האוסטרלית הראשונה בדרכה לנאורו, ב-6 בדצמבר. האוניות הגרמניות הטביעו את אוניית הסוחר "טריאונה" באמצעות טורפדו, צפונית-מזרחית לאיי שלמה. במהלך ההתקפה נהרגו שלושה אנשי צוות אוסטרלים וכל שאר 68 השורדים נשבו.[1]
הקפטן הגרמני התכוון תחילה להוריד כוח לחוף ולחבל במתקני הזרחה ב-8 בדצמבר, אך הדבר לא התאפשר בשל תנאי מזג האוויר, והשייטת הגרמנית נאלצה לפנות אל האוניות שעגנו בסמוך לאי. בערב 7 בדצמבר ערכה הקומט סיור באזור במסווה של הסוחרת היפנית "מניו מארו" והטביעה את הסוחרת הנורווגית "ויני." אף על פי שתצפיתנים מהחוף איתרו אותה, נחשבה הקומט לסוחרת יפנית בדרכה ליפן. אוריון חברה לקומט בסמוך לנאורו בשעות הבוקר 8 בדצמבר, ויחד הטביעו את ה"טריאדיק" ואת ה"טריאסטר". קומט טיבעה לאחר מכן גם את הסוחרת הבריטית "קומָטה". לאחר פשיטה זו נסוגה השייטת הגרמנית ועגנה כ-32 ק"מ מזרחית לנאורו. מאחר שמזג האוויר לא איפשר נחיתה על האי, החליט מפקד השייטת שאוריון תמשיך לסייר באזור נאורו בעוד קומט וקולמרלנד יפליגו לאיי מרשל שם יתדלקו. לאחר מכן נקבע שהשייטת תתאסף בשנית בסמוך לנאורו ותבצע ניסיון נחיתה נוסף.
כשהתאספה השייטת ב-15 בדצמבר, עדיין לא איפשר מזג האוויר את הנחתת הכוחות על החוף, על כן פנו האוניות והפליגו לאי האוסטרלי אמיראו, שם הורידו 675 אסירים ששהו על סיפוניהן. למזלם של הגרמנים, אמיראו היה אחד מהאיים הבודדים באזור שלא היה לו קשר רדיו עם הצי המלכותי האוסטרלי. אך האוסטרלים איתרו את הניצולים במהרה, והעבירו אותם לאוסטרליה ב-29 בדצמבר, שם הם סיפקו לבעלות הברית מידע מודיעיני על שייטת הפשיטה הגרמנית. בעקבות זאת, פרסם המטה הימי הגרמני ב-19 בפברואר 1941 צו האוסר לשחרר שבויים נוספים.
את אימראו עזבו שלוש האוניות הגרמניות בנפרד. אוריון המשיכה לאיי קרוליין לתיקונים, קולמרלנד הפליגה ליפן ורק קומט המשיכה בפעילות מבצעית בדרום האוקיינוס השקט.
קומט שבה לנאורו בבוקר 27 בדצמבר. לאחר ששלחה אזהרה לשוהים על החוף שלא להשתמש בקשר רדיו על מנת לדווח על מיקומה, החלה קומט להפגיז את האי בשעה 06:40. ההפצצה נמשכה כשעה, ובמהלכה הושמדו מפעל ההעמסה, מכלי דלק, סירות מבנים ומצופי היקשרות. לאחר ההפגזה הפליגה קומט לכיוון דרום-מזרח, והשוהים על החוף דיווחו על האירוע לאוסטרליה. היה זה הביקור האחרון של אוניות גרמניות לנאורו במהלך המלחמה, שכן לאחר מכן עברה קומט לשרת באוקיינוס ההודי.[2]
תוצאות הפשיטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפשיטות הגרמניות הצליחו לפגוע בכלכלות אוסטרליה וניו זילנד, והיו הפעולות המוצלחות ביותר של גרמניה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. תיקון הנזק ארך עשרה שבועות, ואובדן האוניות הביא לירידה באספקת הזרחה. המחסור בזרחה הביא להנהגת קצבאות דשן בניו זילנד החל ביולי 1941. הפשיטה על האי פגעה גם באספקת זרחה ליפן, והביאה את הממשלה היפנית לאיים על קיצוץ הסיוע לגרמניה.[3] הצלחת הפשיטות הגרמניות הביאו להעלאת הטענות שהגרמנים נעזרו בגורמים על האיים שמסרו להם מידע, אך חקירת האירועים שללה טענות אלה.
בעקבות הפשיטות, ביקשה המועצה הימית של אוסטרליה מהאדמירליות הבריטית להקצות כלי שיט לאיים, להגנה מפני פשיטות נוספות. הבקשה התקבלה, וסיירת אחת נשלחה לאיים ב-4 בינואר 1941. מספר כלי שיט אוסטרלים וניו זילנדים שמרו על נוכחות צבאית בסמוך לאיים בחודשים שלאחר מכן ושני תותחי שדה נפרסו בכל אחד מהאיים. הפשיטות הביאו גם להתחלת השימוש בשיירות בין אוסטרליה לניו זילנד.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gill, G. Hermon, Royal Australian Navy 1939–1942, in Australia in the War of 1939–1945. Series 2 – Navy, Australian War Memorial.
- Waters, Sydney David. The Royal New Zealand Navy. The Official History of New Zealand in the Second World War 1939–1945.